איפה ישנם עוד אנשים כמו האישה הזו?
אישה בעלת חכמה יצירתיות יוזמה ותעוזה אשר בלתי ניתן להסבירה. ילדה, ילדה שגדלה לבדה כילדת חוץ בקיבוץ בעצמאות מלאה. סטודנטית בטכניון מתואר ראשון עד דוקטורט בפיסיקה גרעינית ללא שום תמיכה. אישה, מקצוענית ועצמאית, אישה שלמדה את מקצועה בעצמה, מפיזיקה לתכנות מחשבים ברמה הגבוהה, שותפה היתה בתכנון מערכת הדלק המתקדמת במטוס הלביא, המטוס של המדינה.

אישה חושבת שלא חוששת, אישה שבאמצע החיים, לקחה החלטה, החלטה לקחת את משפחתה ובגיל 45 להתחיל בעבודת האדמה אישה שהקימה במו ידה, כן ממש במו ידה משק יצוא יחודי עצמאי ומתקדם אשר פעם היה אדמת קוצים וטרשים שב-23 שנים הופרחו לחממות של גידולים יצירתיים ומובילים.

איפה, איפה ישנה עוד אישה כה אמיצה שמאמינה והולכת עד הסוף בדרכה שלה, תרתי משמע אישה סולנית, חובבת אתגרים שהקשיים לה מהווים רק מקור השראה, בטיולים תמיד צעדה לבדה ראשונה ובדרכה שלה עד ביצוע ספורט התעקשה אופניים, התעמלות, ריקוד ואפילו ריצה ארוכה איפה, איפה ישנה עוד אישה שהקושי בשבילה הוא רק קרש קפיצה תקשורת עם אנשים לא היו מצדדיה החזקים, אך עשייה, תרומה, נתינה לזולת ולמדינה וכמובן לכלבים שלה היו אצלה ראשונים במעלה בביית כלבים הממלאים את חצרה וליבה, מכלבים עזובים ומסכנים עד הגזעיים שבאלסקן מלמוטים. במשק הפועלים ממש כמו ילדיה שלה, כאילו התאילנדים נולדו ממש אצלה בביתה, לילדים שלה תמיד דאגה, וגם תמיד אמרה את דעתה שלה גם אם להם זה לא כל כך נראה.

איפה, איפה ישנם עוד אנשים שלא עושים את מה שכולם מהם מצפים? אלא רק את מה שהם מאמינים, את דבריה לא שמרה לעצמה ואפילו מכתב הערכה לשרון לאחר ההתנתקות רשמה, על אף שבו לא בחרה אשת ערכים ועקרונות, אשר הציונות הטובה היוותה את עיקר דרכה איפה, איפה ישנם עוד אנשים שערכים וטובת המדינה מובילה אותם בדרכם ועשייתם? ואז המחלה. הסרטן הנורא, רק לפני חצי שנה עוד עבדה מאור ראשון עד אחרון ואף נהגה להנות מחמישה קילומטר ריצה כשהמחלה לה קראה היא לא שמעה, לא ממש שמעה… מה היא לרופא תלך מרצונה?

כשכבר יותר לא יכלה, ממש לא יכלה, בבית החולים התייצבה ואת הבשורה הנוראה קיבלה. אך היא בדרכה, דרכה שלה בודאי שלא קושי או מחלה יוכלו לעוצמתה הרבה חצי שנה נלחמה, סבלה ונאבקה, 3 בתי חולים עברה, עשרות רופאים ומאות תרופות וטיפולים קיבלה אך לא הכאב, לא הבדידות ולא ההרגשה אותה שברה. גם כשנאמר לה שהשתלה להתאבדות משולה, כמובן שבה בחרה, כיוון שזו היתה מבחינתה הדרך היחידה האפשרית להחלמה מלאה. כן, מי היה מאמין אתמול בגיל
 68, גם את החזקה מכולם ההשתלה שברה. וכך הלכה לעולמה אם, אישה פיזיקאית, אשת מחשבים, חקלאית, ציונית ומה זה עקשנית. מהיום אין, אין עוד אנשים כמו נעמי.

ולסיום, הבטחה, הבטחה אישית להמשיך לקדם את המשק בכיוונים אותם בחרה, הבטחה להגשים את כל שרצתה ועדיין לא הספיקה, הבטחה לממש את דרכה שלה על האדמה אותה עיבדה בחרה ואהבה אם כך נעמי, את יכולה ללכת לדרכך החדשה בהרגשה עילאית של סיפוק והגשמה.